תסמונת דה-קרווין (De Quervain syndrome) הידועה גם בשם טנוסינוביטיס רדיאלי (Radial Tenosynovits), הינה תסמונת המשתייכת למשפחה של תסמונות הכוללות לכידה של גידים ועצבים (כדוגמת תסמונת תעלה קרפלית, אצבע הדק ועוד).
התסמונת מתבטאת בכאבים בהיבט הרדיאלי (הצד של האגודל ביד) של האמה המרוחקת, וממוקמת מעל הסטילואיד הרדיאלי.
לתוך היד נכנסים גידים האחראים לכיפוף ויישור שורש היד והאצבעות, הגידים עצמם הינם חבלים חלקים הממשיכים את השרירים מהם הם נובעים. למרות העובדה שהגידים והמעטפת האוחזת אותם למקומם חלקים, לעיתים מתפתח עם השנים חיכוך בין הגידים לבין המעטפת האוחזת אותם לעצם.
בתסמונת דה-קרווין, החיכוך מתרחש במדור המיישר הראשון – בין שני גידים האחראים ליישור האגודל והנעתה לכיוון כף היד עצמה (abductor policis longus ו- Extensor policis brevis) לבין המעטפת האוחזת אותם. חיכוך זה עלול להוביל להיווצרות הליך דלקתי, היוצר כאבים – ומחמיר את החיכוך. כך למעשה מדובר על מעגל קסמים שלילי – בו המשך הפעולה של הגידים מחמיר את יכולתם תפקד.
הסיבה לתסמונת אינה ברורה דיה גם כיום, אולם מקובל לקשר את הופעתה לפעילות מוגברת של היד והאגודל, בדגש על פעולות הדורשות אחיזה (pinch) של האגודל כנגד האצבע (כדוגמת החזקת מפתח).
במרבית האנשים באוכלוסיה המדור המיישר הראשון מכיל את שני הגידים בחלל בודד, אולם בחלק מהאנשים קיימת חלוקה בתוך המדור המיישר הראשון לשני תתי-מדורים, כאשר בכל אחד עובר אחד הגידים.
הביטוי של תסמונת דה-קרווין הינו בעיקר כאבים, כאשר הרבה פעמים הביטוי עצמו יכול להשתנות לאורך היום (לדוגמה החמרה בעת קימה משינה ושיפור הדרגתי בעת הפעלה):
1. על פי רוב התלונה הראשונה תהיה כאבים מעל המדור המיישר הראשון, אשר מופיעים בעת הפעלה של האגודל – בעיקר כאשר מנסים להפעיל כח או לאחוז (pinch) באמצעות האגודל.
2. בהדרגה, עקב המשך השפשוף בין הגידים לבין המעטפת – תווצר רקמה נוספת תגובתית (הליך דלקתי), והמעטפת תלך ותתעבה. בשלב זה ניתן יהיה לראות נפיחות מעל המדור המיישר הראשון, אשר לעיתים מלווה באודם מקומי.
3. במצבים מתקדמים כל הפעלה של האגודל תגרום לכאבים עזים, עד חוסר יכולת להשתמש באגודל כלל.
הטיפול בתסמונת דה-קרווין תלוי בחומרת הבעיה וכן בטיפולים קודמים. כעיקרון – הטיפול הראשוני יכלול על פי רוב טיפול במסגרת ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה – הפחתה של הנעת האגודל באמצעות סד, ועל ידי זה הורדה של העומסים מהמעטפת המודלקת. ניתן לשלב בשלב זה טיפול בנוגדי דלקת כדוגמת ארקוקסיה / אתופן.
במידת הצורך, יכול ד"ר גרנות לבצע הזרקה של סטרואידים לאזור הדלקת. מדובר על זריקה הנעשית במסגרת המרפאה וכוללת סטרואידים וחומר הרדמה מקומי. על פי רוב קיימת תגובה טובה להזרקה, המובילה להקלה בכאבים ובתסמינים. עם זאת, מכיוון שמדובר על ארוע דלקתי – קיים אחוז של אנשים אשר בחלוף הזמן יפתחו תסמינים חוזרים.
מניסיון העבר, באותם האנשים בהם המדור המיישר הראשון נחלק לשני תת-מדורים – דבר המגביר משמעותית את הלחץ על הגידים – הזרקת סטרואידים תביא להקלה זמנית, אולם הישנות מהירה יחסית של הכאבים.
במידה וטיפול לא ניתוחי נכשל, ניתן לשקול ביצוע ניתוח. למידע נוסף בדבר טיפול ניתוחי לחץ כאן
על פי רוב, תסמונת דהקרווין מגיבה היטב לטיפול לא ניתוחי (פיזיותרפיה +/- זריקת סטרואידים), וניתן לחזור לתפקוד מלא של היד. במקרים בהם הטיפול לא כלל ניתוח קיימת סכנת הישנות של התסמונת – במידה והדלקת חוזרת על עצמה.
תסמונת דה-קרווין שייכת למכלול תסמונות הנוצרות כתוצאה מהתעבות של מעטפות (דוגמאות נוספות הינן תסמונת תעלה קרפלית, ואצבע הדק). לעיתים, גם לאחר טיפול מוצלח בתסמונת דה-קרווין יופיעו תסמינים באצבעות אחרות. גורמי סיכון להופעה שכזו הינם מחלות ראומטיות, והופעה בגיל צעיר של תסמונת דה-קרווין.
הזרקת סטרואידים – הזרקת סטרואידים למדור המיישר הראשון לרוב מפחיתה את הדלקת ומביאה להקלה בתסמינים. עם זאת, גם הזרקת סטרואידים כרוכה בסיכונים – העיקריים שבהם – הוצאה מאיזון סוכר בחולי סכרת וזיהום מקומי באזור ההזרקה. בנוסף, כל הזרקה שכזו מחלישה גם את הגידים המיישרים, ובספרות הרפואית תוארו מקרים של קרע של הגידים לאחר מספר הזרקות לאותו הגיד. ההמלצה על פיה ד"ר גרנות עובד הינה כי אין לבצע הזרקת סטרואידים יותר מפעם בשנה, והעדיפות היא שלא לבצע הזרקות חוזרות כלל.
אורי מינץ שיווק דיגיטלי : בניית אתרים | עיצוב אתרים
