תסמונת דה-קרווין (De Quervain syndrome) הידועה גם בשם טנוסינוביטיס רדיאלי (Radial Tenosynovits), הינה תסמונת המשתייכת למשפחה של תסמונות הכוללות לכידה של גידים ועצבים (כדוגמת תסמונת תעלה קרפלית, אצבע הדק ועוד).
התסמונת מתבטאת בכאבים בהיבט הרדיאלי (הצד של האגודל ביד) של האמה המרוחקת, וממוקמת מעל הסטילואיד הרדיאלי.
למידע נוסף בדבר תסמונת דה-קרווין וטיפולים לא ניתוחיים אפשריים – לחץ כאן
במידה וטיפול לא ניתוחי נכשל, ניתן לשקול ביצוע ניתוח.
הניתוח לשחרור תסמונת דה-קרווין כרוך בחיתוך המעטפת של המדור המיישר הראשון ושחרור הגידים הלכודים. לעיתים מבוצעת גם כריתה של הרקמה הדלקתית סביב לגידים (על פי הממצאים במהלך הניתוח).
הניתוח מבוצע בחדר ניתוח תחת הרדמה מקומית או תחת הרדמה מקומית + טשטוש. במהלכו ד"ר גרנות מבצע הרדמה מקומית של העור מעל אזור המדור המיישר הראשון, ולאחר מכן מבצע חתך של העור מעל המעטפת ומשחרר את המעטפת הלוחצת על הגידים. על פי רוב החתך העורי הינו מינימלי (כ- 3ס"מ), והעור נתפר בתפר תוך עורי נספג על מנת לוודא כי הצלקת הניתוחית תהיה כמעט בלתי נראית.
ישנה חשיבות לביצוע הניתוח תחת הגדלה (לופות) על מנת לוודא כי אין פגיעה במבנים החשובים העוברים בסמוך למעטפת – בראשם העצב התחושתי הרדיאלי הדורסלי (DBRN) האחראי לתחושה בגב כף היד, וכמובן הגידים העוברים במדור. בגמר הניתוח העור נתפר ומונחת חבישה על היד.
על פי רוב, מייד לאחר הניתוח ניתן ורצוי להשתמש באגודל – ולהפעילה לטווחים מלאים. במקרים קיצוניים – בהם האגודל לא הגיע לטווח מלא טרם הניתוח בשל מפרקים נוקשים – יתכן ותדרש הפעלה במסגרת ריפוי בעיסוק / פיזיותרפיה לצורך החזרת הטווח המלא של האצבע.
לאחר כשבועיים מהניתוח קצוות התפרים יוסרו, ובמידת הצורך תופנה/י לפיזיותרפיה / ריפוי בעיסוק לצורך שיפור טווח התנועה. אחוזי ההצלחה בניתוח גבוהים מאוד, ועל פי רוב תסמונת דה-קרווין חולפת לחלוטין בעקבות הניתוח, וניתן לחזור לתפקוד מלא של היד.
תסמונת דה-קרווין שייכת למכלול תסמונות הנוצרות כתוצאה מהתעבות של מעטפות (דוגמאות נוספות הינן תסמונת תעלה קרפלית, ואצבע הדק). לעיתים, גם לאחר טיפול מוצלח בתסמונת דהקרווין יופיעו תסמינים של אחת המחלות הנוספות בקבוצה באצבעות אחרות. גורמי סיכון להופעה שכזו הינם מחלות ראומטיות, והופעה בגיל צעיר של התסמונת.
למרות שמדובר על ניתוח פשוט, תחת הרדמה מקומית, עדיין קיימים בניתוח סיכונים – העיקריים שבהם הינם הסכנה לזיהום מקומי, סכנה לפגיעה בעצבים / כלי הדם המובילים לאצבע, סכנה לשחרור לא מלא של הגיד המכופף. מסיבות אלו כדאי שאת הניתוח יבצע מומחה לכירורגיה של היד ומיקרוכירורגיה המנוסה בניתוחים מסוג זה.
אורי מינץ שיווק דיגיטלי : בניית אתרים | עיצוב אתרים
