לאחר הניתוח, בכפוף למידת הפגיעה בגיד וחוזק התיקון שהתאפשר, ד"ר גרנות יפנה אותך למרפאת ריפוי בעיסוק, שם ניתן יהיה להמיר את סד הגבס לסד פלסטי.
תוכנית הטיפול תוכתב על ידי ד"ר גרנות על סמך ממצאי הניתוח – אותם יוכל לפרט בגמר הניתוח. מטרת ההפעלה הינה לייצר תנועה עדינה של הגיד על מנת למנוע הדבקות של הגיד לרקמות סביב, ומנגד למנוע קרע של התיקון. על פי רוב יש צורך בשימוש בסד למשך 6 שבועות, לאחריו חזרה הדרגתית לפעילות. עם זאת, הגיד לא חוזר לכח מלא אלא כעבור 3 חודשים מהתיקון, והתנועה יכולה להשתפר בהדרגה על פני חצי שנה מהניתוח.

על פי רוב אצבעות עודפות מתגלות עוד בתקופת ההריון – בהמלך הסקירות. במידה והן אינן מתגלות בהריון, כמובן ניתן לראות אותן בעת הלידה.
לאחר גילוי אצבעות עודפות יש מקום להשלים בירור של מערכות נוספות המתפתחות באותו הגיל, בדיקות שמבוצעות במהלך הסקירה בהריון, או מייד לאחר הלידה על ידי רופא הילדים.
בעת השחרור מבית החולים לאחר הלידה לרוב תקבלו המלצה אודות בדיקות נוספות שמומלץ להשלים (אם יש צורך) כדוגמת US לבבי.
במידה והאצבע העודפת דורשת תיקון בניתוח, מומלץ לדחות הניתוח לאחר גיל שנה. על פי רוב יש לבצע בדיקה מלאה של היד לקראת גיל 9 חודשים כולל צילומי רנטגן לצורך קביעת תוכנית ניתוחית.

ברוב המקרים בהם נקרעת רצועה (ביד או באיבר אחר), במידה ונחזיר את האיבר למקומו ונקבע אותו (גבס) הרצועה תחלים חזרה למקומה.
במקרה של הרצועה האולנרית באגודל – באופן טבעי הרצועה נמצאת מתחת לאחיזה של שריר האדוקטור (Adductor).
כאשר הרצועה נקרעת, היא יכולה להשאר כולה מתחת לאדוקטור – ובמידה וזה המצב הרצועה צפויה להחלים לאחר תקופה בגבס.
עם זאת, במקרים מסויימים הכח שפעל על האגודל היה כה משמעותי, עד שהרצועה נשלפה מתחת לשריר. במצב זה גם כאשר נחזיר את האגודל למקומו – הרצועה תיוותר מעל השריר – ולכן לא תוכל להתחבר חזרה למקומה.
מצב זה – בו הרצועה נמצאת מעל השריר נקרא Stener lesion, וכפי שניתן להבין – במצב זה אין סיכוי להחלמה תקינה של הרצועה.

בתמונה הכרונית (Gamekeeper thumb) – הקרע ברצועה אינו קרע פשוט, אלא קרע כתוצאה מחולשה. במצב זה הרצועה אינה יכולה להחלים מעצמה.
במקרים אלו לרוב התמונה הראשונית תהיה פחות סוערת, כאשר שטף הדם יהיה מינימלי, וכך גם הנפיחות והכאבים.
כמובן יציבות האגודל לא תהיה תקינה גם במקרה זה.

למרות מיטב הטיפולים, הצפי הינו להתקדמות הדרגתית במידת השחיקה ובכאבים.
באופן הדרגתי המפרק מתנפח על ידי אוסטיאופיטים (שבבי עצם הנוצרת על ידי הגוף על מנת להפחית מגע), ככל שהשחיקה מתקדמת כך גוברים גם הכאבים – ומכאן ההמנעות של המטופל מהנעת המפרק.
עם הזמן המפרק מפסיק לתפקד לחלוטין ונותר בכפיפה, על מנת לשמר את יכולת האחיזה מפרק ה- Metacarpal-Phalangial הראשון (בין המסרק לגליל המקורב של האגודל) מתחיל לבצע יישור יתר ועל ידי כך מתחילה שחיקה של מפרק זה בנוסף.
הכאבים מובילים להמנעות מוחלטת משימוש באגודל ולקושי משמעותי בתפקוד היד.
על פי רוב בשלב שבו תפקוד היד נפגע, והאפשרויות השמרניות מוצו, יש מקום לשקול התערבות ניתוחית – בין אם זה ניתוח טרפזקטומיה, ובין אם זה ניתוח להחלפת המפרק למפרק מלאכותי.

לאחר הניתוח, בכפוף למידת הפגיעה בגיד וחוזק התיקון שהתאפשר, ד"ר גרנות יפנה אותך למרפאת ריפוי בעיסוק, שם ניתן יהיה להמיר את סד הגבס לסד פלסטי.
תוכנית הטיפול תוכתב על ידי ד"ר גרנות על סמך ממצאי הניתוח – אותם יוכל לפרט בגמר הניתוח. מטרת ההפעלה הינה לייצר תנועה עדינה של הגיד על מנת למנוע הדבקות של הגיד לרקמות סביב, ומנגד למנוע קרע של התיקון. על פי רוב יש צורך בשימוש בסד למשך 6 שבועות, לאחריו חזרה הדרגתית לפעילות. עם זאת, הגיד לא חוזר לכח מלא אלא כעבור 3 חודשים מהתיקון, והתנועה יכולה להשתפר בהדרגה על פני חצי שנה מהניתוח.

כאשר יש חתך מעל עצבים, וחשד לפגיעה עצבית, יש צורך בביצוע אקספלורציה – כלומר ניתוח במהלכו ד"ר גרנות בודק האם העצב נפגע כולו/בחלקו. אם אין חתך בעור מרבית הסיכויים שהגישה תהיה המתנה – לראות האם העצב מתאושש לבדו. במהלך הניתוח נדרשת הרחבה של החתך המקורי, על מנת לזהות את קצוות העצב הפגוע.
במידה והעצב חתוך בחלקו / במלואו, במהלך הניתוח ד"ר גרנות יתקן את מעטפת העצב עם תפרים זעירים (תחת הגדלת מיקרוסקופ / משקפי הגדלה מיוחדות). בגמר הניתוח היד לרוב מושמת בסד גבס במנח המוריד מתח מהתיקון.