בדומה לכל המפרקים בגופינו, המפרק בין עצם המסרק הראשונה לבין הגליל המקורב באגודל (MPJ) מיוצב על ידי מספר גורמים – המבנה הגרמי של המפרק, הרצועות משני צידיו, השרירים והגידים העוברים ומפעילים אותו, והרקמה הרכה הסובבת אותו.
הרצועות המייצבות את המפרק נחלקות לרצועה אולנרית (UCL) הנמצא בצד האגודל הפונה לאצבעות האחרות, ורצועה רדיאלית (RCL) הנמצאת בצד הנגדי.
רצועות אלו אחראיות ליציבות צידית של האגודל – כלומר לעובדה שמפרק זה מסוגל להתכופף ולהתיישר – אולם אינו מסוגל לנוע לצדדים.
שלמות הרצועות הללו חיונית בתפקוד היומי שלנו – בכל פעם שאנו מחזיקים חפץ בין האגודל לבין אצבע אחרת (לדוגמה מפתח) פועלים כוחות על האגודל המנסים לגרום לה לזוז רדיאלית – והרצועה האולנרית היא זו המונעת את התזוזה הזו.
מקובל לחלק את הפגיעות ברצועה זו לפגיעות אקוטיות – טראומטיות, לעומת פגיעות כרוניות – החלשות הדרגתית.
הפגיעות הטראומטיות נקראות אגודל סקי (Skier's thumb) ללא קשר למנגנון הפציעה, מכיוון שהפגיעה האופיינית בסקי היא הדוגמה הקלאסית לקרע הרצועה.
כאשר אנו נופלים בסקי על גבי מקל הסקי, עלול להיווצר מצב בו האגודל המושטת הצידה פוגעת בעוצמה בקרקע – והרצועה האולנרית נקרעת.
באותה המידה כמובן ניתן ליפול על היד ללא מקל סקי, או להפגע מכדור באגודל בעת משחק סופרטיבי. ברגע שהכח הפועל על האגודל גדול מכוחה של הרצועה – הרצועה תקרע.
הפגיעות הכרוניות נקראות Gamekeeper thumb – כאשר גם כאן התיאור הראשוני הוא הקלאסי
פעילות חוזרת על עצמה (רפטטיבית) של הפעלת כח מרובה על האגודל באחיזה כנגד האצבעות האחרות יכולה לגרום באופן הדרגתי למתיחה של הרצועה.
המתיחה מובילה בהמשך להדקקות של הרצועה וחולשה שלה, עד שלבסוף הרצועה עלולה להקרע.
לאחר שהרצועה נקרעה, בין אם בתמונה האקוטית ובין אם בכרונית, האגודל מאבד חלק מהיציבות שלו.
הביטוי הראשוני לרוב יהיה כאבים ונפיחות (שטף דם) באזור הקרע של הרצועה.
על פי רוב בשלב זה המטופל יפנה לטיפול – ולאחר צילומים (שעל פי רוב תקינים) תונח חבישה אלסטית / גבס על היד עם המלצה למנוחה.
במידה והרצועה לא מחלימה בצורה טובה, הנפיחות והכאבים אמנם ירדו בהדרגה – אולם חסר היציבות תשאר.
במצב זה – בכל פעם שננסה לאחוז בחפץ עם האגודל, תהיה נטיה של האגודל "לברוח" לכיוון רדיאלי – ויהיה קושי להחזיק בחפצים
ברוב המקרים בהם נקרעת רצועה (ביד או באיבר אחר), במידה ונחזיר את האיבר למקומו ונקבע אותו (גבס) הרצועה תחלים חזרה למקומה.
במקרה של הרצועה האולנרית באגודל – באופן טבעי הרצועה נמצאת מתחת לאחיזה של שריר האדוקטור (Adductor).
כאשר הרצועה נקרעת, היא יכולה להשאר כולה מתחת לאדוקטור – ובמידה וזה המצב הרצועה צפויה להחלים לאחר תקופה בגבס.
עם זאת, במקרים מסויימים הכח שפעל על האגודל היה כה משמעותי, עד שהרצועה נשלפה מתחת לשריר. במצב זה גם כאשר נחזיר את האגודל למקומו – הרצועה תיוותר מעל השריר – ולכן לא תוכל להתחבר חזרה למקומה.
מצב זה – בו הרצועה נמצאת מעל השריר נקרא Stener lesion, וכפי שניתן להבין – במצב זה אין סיכוי להחלמה תקינה של הרצועה.
בתמונה הכרונית (Gamekeeper thumb) – הקרע ברצועה אינו קרע פשוט, אלא קרע כתוצאה מחולשה. במצב זה הרצועה אינה יכולה להחלים מעצמה.
במקרים אלו לרוב התמונה הראשונית תהיה פחות סוערת, כאשר שטף הדם יהיה מינימלי, וכך גם הנפיחות והכאבים.
כמובן יציבות האגודל לא תהיה תקינה גם במקרה זה.
מטרת הבדיקה הראשונית היא ההחלטה האם הרצועה במקומה או שמה נשלפה ונמצאת מעל השריר.
ההחלטה מתבססת על מדדים קליניים אותם ניתן לבדוק במסגרת המרפאה, וכן ניתן להיעזר בבדיקות משלימות כדוגמת US ו- MRI על פי הצורך.
בהתאם לממצאים אלו יש לקבל החלטה האם הרצועה יכולה להחלים (ואז נדרש קיבוע על ידי גבס למשך תקופת ההחלמה) או הרצועה אינה במקומה – ואז נדרשת התערבות ניתוחית
במקרים הכרוניים של קרע רצועה – על פי רוב לא ניתן לתקן את הרצועה עצמה, ויש צורך בשחזור הרצועה עם שתל גיד עצמי
אורי מינץ שיווק דיגיטלי : בניית אתרים | עיצוב אתרים
