שבר רדיוס מרוחק נובע לרוב מנפילה על יד מושטת, עצמות האמה הארוכות (רדיוס ואולנה) סופגות את עוצמת החבלה, ולעיתים נשברות כתוצאה מהפגיעה.
על פי רוב, לאחר חבלה כזו תופנו למרפאה דחופה / מיון, שם תעברו צילומים וקיבוע בגבס.
מטרת הטיפול בכל שבר הינה להחזיר את השבר לעמדה מקובלת, ולקבעו על מנת שהגוף יוכל להחלים בעמדה זו. הטיפול הראשוני במיון על פי רוב יהיה ניסיון שחזור של השבר תחת הרדמה מקומית / אזורית, וקיבועו בגבס. למידע נוסף בדבר טיפול לא ניתוחי בשבר רדיוס מרוחק – לחץ כאן
במידה והשחזור אינו מספק, או מורכבות השבר הבסיסית אינה מאפשרת שחזור כלל – קיימת אפשרות לשחזור השבר בניתוח.
מטרת הניתוח הינה כמובן שחזור השבר לעמדה מקובלת, וקיבועו. על פי רוב מקרים המחייבים ניתוח יעברו ניתוח לשחזור השבר בגישה פתוחה (Open Reduction), ולאחריה קיבוע פנימי של השבר על ידי פלטה (Internal Fixation). אתם עשויים לשמוע את ד"ר גרנות מתאר את הניתוח בראשי התיבות ORIF – שחזור פתוח וקיבוע פנימי.
ניתוח לקיבוע שבר רדיוס מרוחק מבוצע לרוב בהרדמה כללית, ותחת בקרת שיקוף (מכשיר רנטגן המאפשר לד"ר גרנות לראות את עמדת העצמות והמקבעים).
במהלך הניתוח ד"ר גרנות יבצע חתך של העור מעל אזור השבר, יפריד את הרקמות הנמצאות בין העור לבין העצם תוך שמירה על המבנים החשובים העוברים מעל השבר, ישחזר את השבר למקומו ויקבע אותו על ידי פלטה וברגים. בגמר הניתוח העור יתפר, ולאחר מכן על פי הממצאים בניתוח תבוצע חבישה של היד, או סד גבס לצורך הגנה על התיקון שבוצע.
הפלטה המשמשת לקיבוע השבר והברגים עצמם עשויים על פי רוב טיטניום, ולמרות שהם עשויים מתכת, בגלל גודלם והעובדה שהם קבורים מתחת לעור אינם מצפצפים בגלאי מתכת (כולל בשדות תעופה).
התוצאות של הניתוח תלויות בהרבה משתנים – ובינהם איכות העצם (אוסטיאופורוזיס לדוגמה), גיל המטופל (יכולת ההחלמה), מידת הריסוק של השבר, מידת המעורבות המפרקית של השבר. המטרה היא לנסות ולשחזר את תפקוד היד למצבה לפני הניתוח, אולם בדרך כלל ישנו אובדן מסויים של טווח תנועה. ההפרעה בטווח התנועה על פי רוב אינה מפריעה לתפקוד יום-יומי.
בגמר הניתוח ד"ר גרנות יפרט את הממצאים במהלכו, ומכאן לשער את התוצאות הצפויות.
בגמר הניתוח היד תחבש (עם או בלי סד גבס). את החבישה אין להחליף עד לביקורת הראשונה שתערך כשבועיים לאחר הניתוח עצמו. בכל מקרה יש להמנע מעומסים על היד למשך 6 שבועות. מייד לאחר הניתוח ניתן להתחיל הפעלה עצמית של היד והאצבעות – כאשר האצבעות צריכות להגיע לטווח מלא (גם אם יש כאבים), בעוד את שורש היד יש להפעיל במגבלות הכאב. התרגילים המופיעים כאן הינם תרגילים להשבת גמישות האצבעות – ויש להתחילם מיידית.
לאחר הביקורת הראשונה ד"ר גרנות ייתן הנחיות פרטניות על פי ממצאי הניתוח, ובהן הנחיות לריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה לגבי ההפעלה המותרת.
לאחר שבועיים מהניתוח לרוב מתחילים הפעלה אקטיבית ואקטיבית נעזרת – למטרת שיפור הטווחים של שורש היד והאצבעות.
לאחר שלושה שבועות מהניתוח ניתן להתחיל טיפול בצלקת על מנת להפחית את רגישות הצלקת ולשפר את המראה. הטיפול יכול לכלול עיסויים מקומיים, חבישות עם מדבקות סיליקון, גלי אולטרהסאונד. הטיפול לרוב נמשך מספר שבועות תחת השגחת מרפאה בעיסוק.
לאחר 4 שבועות מהניתוח ניתן להתחיל הפעלה פסיבית וכנגד התנגדות גוברת, כאשר לאחר 6 שבועות (בכפוף לביקורת ד"ר גרנות עם צילומים עדכניים) לרוב ניתן להתחיל להפעיל עומסים על היד לחיזוקה.
לאחר 3 חודשים מותרת חזרה לפעילות מלאה, כאשר לעיתים יש צורך בהמשך פיזיותרפיה / ריפוי בעיסוק לצורך המשך שיפור טווחי התנועה.
החלמה מלאה צפויה לאחר שנה מהניתוח.
אורי מינץ שיווק דיגיטלי : בניית אתרים | עיצוב אתרים
